האם ישראל פועלת "בכפפות משי" בעזה, כאשר היא מאפשרת שימוש בחשמל וגישה לאינטרנט?
האם ישראל פועלת "בכפפות משי" בעזה? בחינת הטענות מנקודת מבט של זכויות אדם
טענת "כפפות המשי" כלפי פעילות ישראל בעזה, הנסמכת על קיום חשמל ואינטרנט לכאורה ברצועה, דורשת בחינה מעמיקה. טענה זו מתעלמת ממורכבות המצב ההומניטרי ברצועה, מהשלכות המצור המתמשך, ומעקרונות בסיסיים של זכויות אדם מודרניות ושוויון. |
| שר האנרגיה הישראלי מנתק את החשמל לעזה | ניו-יורק טיים. |
המציאות בשטח: לאן נעלמו החשמל והאינטרנט?
ראשית, חשוב להפריך את הטענה הבסיסית: אין כיום אספקה סדירה ומלאה של חשמל ואינטרנט לכלל תושבי עזה. מאז תחילת הלחימה, ישראל הפסיקה את אספקת החשמל לרצועה. תחנת הכוח המקומית בעזה הושבתה בשל מחסור בדלק, והתשתיות האזרחיות נפגעו קשות מההפצצות.המשמעות בפועל היא שרוב מוחלט של האוכלוסייה מתמודד עם האפלה מוחלטת ברוב שעות היממה. בתי חולים מתקשים לתפקד, מערכות מים וביוב קורסות, ויכולת הקירור והשימור של מזון תרופות אפסית. קיומם של גנרטורים בודדים, המופעלים בדלק ספור שהוברח או נכנס בסיוע הומניטרי מצומצם, אינו מעיד על אספקה סדירה או מקיפה.
באשר לאינטרנט – תשתיות התקשורת נהרסו במידה רבה, וכאשר קיימת תקשורת, היא לרוב מקוטעת, איטית, ולא יציבה. הרעיון של "אינטרנט לוויני" כפתרון גורף לאוכלוסייה של שני מיליון בני אדם הוא תלוש מהמציאות; הוא דורש ציוד יקר, ידע טכני, ואינו נגיש לרוב.
לכן, הטיעון שישראל פועלת "בכפפות משי" משום ש"יש להם חשמל ואינטרנט" הוא שגוי מיסודו ומתעלם ממצב קטסטרופלי בשטח.
חשמל ואינטרנט כזכויות יסוד הומניטריות
מעבר לשאלת העובדות, הדיון חייב להתייחס לעקרונות המוסריים והמשפטיים של זכויות האדם. בעולם המודרני, גישה לחשמל ולאינטרנט אינה מותרות, אלא זכות יסוד הומניטרית.- חשמל הוא קריטי לתפקוד בתי חולים, להפעלת מערכות מים וביוב, לשימור מזון, לחימום או קירור (בהתאם לעונה), ולתאורה בסיסית. מניעת חשמל כמוה כ גזר דין מוות עקיף לחולים, פצועים, תינוקות וקשישים, ופגיעה ישירה ביכולת האוכלוסייה לשרוד.
- אינטרנט הוא כלי חיוני לתקשורת, לגישה למידע, לתיאום סיוע הומניטרי, ולתיעוד מצב זכויות האדם בשטח. בימינו, ניתוק אינטרנט הוא השתקה ובידוד, המונעים מהאוכלוסייה למצוא סיוע או להישאר מעודכנת.
עקרון השוויון: האם חיים שווים יותר?
הטענה ש"אין לנו בלעדיות על החשמל, ובטח לא על האינטרנט" היא אמירה צינית כשהיא מנותקת מהקשר המצב ההומניטרי. היא משתמעת כהיתר למנוע מהצד השני גישה למשאבים חיוניים, תוך התעלמות מוחלטת מעקרון השוויון בערך חיי אדם.האם חיי אדם בעזה פחותים מערך חיי אדם בכל מקום אחר בעולם? האם מגיע להם פחות? תשובת המשפט הבינלאומי וארגוני זכויות האדם היא חד משמעית: לא. לכל אדם, באשר הוא אדם, יש זכות לחיים בכבוד, לגישה לתשתיות בסיסיות, ולעמוד בדרישות הקיום ההומניטריות המינימליות.
הרעבת אוכלוסייה שלמה, בין אם במישרין על ידי מניעת מזון או בעקיפין על ידי מניעת חשמל שחיוני לשימורו ולהכנתו, אינה יכולה להיות מוצדקת בשום קונטקסט. היא עומדת בניגוד מוחלט לכל נורמה מוסרית, אתית, ומשפטית מודרנית.
סיכום: כפפות משי או מצור הומניטרי?
התמונה העולה מן השטח בעזה אינה תמונה של פעולה "בכפפות משי", אלא של מצור קשה ואסון הומניטרי מתפתח. הניסיון להציג את המצב כאילו לתושבים יש גישה סדירה לחשמל ואינטרנט הוא ניסיון להתנער מאחריות הומניטרית ולעוות את המציאות. | |
| The Line Between Gaza and America |
ההכרה כי חשמל ואינטרנט הם זכויות יסוד אינה קשורה לזהות הצדדים בסכסוך, אלא לאנושיות בסיסית. התעלמות מכך אינה רק כשל מוסרי, אלא גם הפרה של נורמות בינלאומיות מחייבות. במקום להיתלות בטענות שווא, עלינו לחתור להבטחת כבוד האדם וזכויותיו הבסיסיות, גם במציאות מורכבת של סכסוך.
תגובות